פטישיזם מיני: בחינת השכיחות וההשלכות של תשוקות מיניות חריגות
היקף הביטוי המיני האנושי הוא רחב להפליא. בעוד סקס מסורתי, "וניל" עשוי להיות האידיאל עבור רוב האנשים, גברים ונשים רבים מגלים שיש להם תשוקות, פנטזיות ותפניות שחורגות מהנורמה. מבין אלה, פטישיזם מיני הוא אחד הנפוצים והשנויים במחלוקת.
פטישיזם מיני, בהגדרתו הרחבה, הוא "שימוש באובייקטים או מצבים לא מיניים ספציפיים כדי להקל על עוררות מינית". במילים אחרות, זוהי מעורבות של אובייקט או מצב שבדרך כלל לא ניתן לחשוב עליו כמיני, אך הוא חלק בלתי נפרד מיכולתו של הפרט לחוות עוררות מינית ו / או אורגזמה. בעוד שיש שונות רבה בסוגי הפטישים המיניים – שחלקם עשויים להיחשב "תמימים" או "חמודים" בעוד שאחרים נחשבים מסוכנים יותר או "קינקיים" יותר – כולם מקובצים תחת מונח הגג של "פטישיזם".
מבחינת שכיחות, מחקרים מצאו כי פטישיזם הוא, למען האמת, נפוץ יחסית. סקר שנערך בקרב מבוגרים אמריקאים גילה כי 40% מהנחקרים דיווחו כי חוו עוררות פטישיסטית כלשהי בשלב זה או אחר. בנוסף, מספר מחקרים אזוריים וארציים מצאו כי מגדר אינו משפיע באופן משמעותי על שכיחות זו. גברים ונשים כאחד מדווחים על התנהגות פטישיסטית.
למרות סוג זה של תשוקה מינית הוא נפוץ יחסית, זה גם לעתים קרובות הנושא של דעות קדומות ואי הבנה. ההשלכות של החזקת פטיש ופעולה על פיו יכולות להיות חיוביות ושליליות כאחד. מצד אחד, מי שלא חווה סיפוק מיני בתחומי המין ה"מסורתי" עשוי למצוא בשילוב פטישים חוויה מהנה וחיובית מאוד. מצד שני, בשל אופיו הטאבו לעתים קרובות של פטישיזם, אלה העוסקים בפעילויות כאלה עלולים למצוא את עצמם נתונים לסטיגמה חברתית או אפילו לתביעה פלילית.
אז איך הפטישיזם המיני הובן לאורך זמן?
במאה ה-19, הפסיכיאטר הבריטי ריכרד פון קראפט-אבינג הציג את המושג "היפוך מיני", שכלל התמקדות ב"פטישיזם" כ"חריגה מינית". משוכנעים שהתנהגות מינית "נורמלית" מוגבלת אך ורק ליחסי מין הטרוסקסואליים בין גבר לאישה לצורך הולדה, אנשי הרפואה של אותה תקופה פתולוגים אנשים שנהנו מכל סוג של שונות מינית.
בעבודתו משנת 1902 Psychopathia Sexualis, קראפט-אבינג סיווג את הפטישיזם כאחד מה"סטיות" הרבות שסטו מהנורמה, וציין את השלכותיו ה"חולניות" הפוטנציאליות. סיווג זה של פטישיזם כמחלה או "סטייה" נמשך עד סוף המאה ה-20, כאשר הוא הוכרז כפרפיליה במהדורה הראשונה של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) בשנת 1952.
עם זאת, הסיווג מחדש של פטישיזם במהדורה השנייה של DSM (DSM-II) בשנת 1968 סימן את תחילתו של שינוי בהבנתו על ידי עולם הרפואה. טקסט זה ראה את שינוי שמו של "פטישיזם" ל"חלקיות" והכרה הן בהופעתו הנפוצה והן בקשר הפוטנציאלי שלו להנאה, וטען כי "ללא קשר למוטיבציה", פטישיזם יכול להיתפס כ"לא בהכרח פתולוגי".
מאז שנות ה-80 וה-90, תחום הפסיכולוגיה ראה יותר ויותר בפטישיזם גרסה נורמלית של התנהגות מינית, ולא פתולוגיה. זה הוביל למידה מסוימת של קבלה של פטישיזם בתרבות המודרנית, עם אנשים רבים שאולי חוו בעבר רק שיפוט או לעג על ביצוע הרצונות הפטישיסטיים שלהם עכשיו מרגיש חופשי לחקור אותם.
www.24hoursescorts.com
עם זאת, למרות שחלה התקדמות מסוימת בעניין זה, פטישיזם ממשיך להיות תחום שנוי במחלוקת של דיון עם כל תשוקות מיניות "יוצאות דופן" לעתים קרובות נתקל בבלבול ובושה. לפיכך, יש צורך במחקר נוסף על שכיחות והשפעות הפטישיזם על מנת להבין את התופעה במלואה.
לסיכום, למרות שזה יכול להיות קל מדי לשפוט את אלה העוסקים בפטישיזם, חשוב לזכור כי מדובר בתופעה אנושית טבעית ויש להבין ולכבד את התשוקות המיניות של הפרט ללא קשר לשאלה אם הן מתאימות למושג המסורתי של "נורמליות".
